קלאבהאוס עמית
מועדון תעסוקתי חברתי אחר
כתובת : המלאכה 16, נצרת עילית
טלפון : 04-6470308
פקס : 04-6560302
דוא"ל : amit@clubhouseamit.org
איש קשר : רונית שוסטר
תוכן :
- על קלאבהאוס עמית
מהו קלאבהאוס?
קלאבהאוס הינו קהילה של אנשים אשר עובדים ביחד לקראת מטרה משותפת.
הקלאבהאוס משיג מטרות שיקומיות ע"י כך שהוא מספק קהילה מוגנת, הבטחה לחברות קבועה, זמינות רצופה של שירותי תמיכה, עבודה טרום-תעסוקתית משמעותית בתפעול המקום, הזדמנות לפתח ולהתנסות במיומנויות תעסוקתיות ,וזמינות של אפשרויות תעסוקתיות בתשלום מלא מחוץ לקלאבהאוס.
הקלאבהאוס פועל מתוך האמונה כי חברים אשר חווים מוגבלות פסיכיאטרית יכולים לממש את מטרותיהם ולתרום לקהילה תוך קבלת התמיכה המתאימה. (Mowbray et al, 2006 )
הקלאבהאוס הינו קהילה רב מימדית אשר פועלת בדרכים שונות למען החברים שבה ולמען קהילת נפגעי הנפש בכללם.
גישה זו מתאימה למודלים מודרניים של שיקום אנשים בעלי צרכים מיוחדים כגון גישת ההחלמה ממחלת נפש (Recovery). (Herman et al, 2005).
מהי חברות בקלאבהאוס?
הקלאבהאוס הינו ארגון חברים, ולכן האנשים שבאים למועדון נקראים חברים. החברות במועדון פתוחה לכל אחד שיש לו היסטוריה של מחלת נפש.
הרעיון של "חברות" הינו מרכז התפיסה של הקלאבהאוס. חברות בארגון משמעותה שהפרט חולק מצד אחד בעלות על המקום ומצד שני אחריות על הצלחתו של הארגון. להיות חבר בארגון משמעותו להשתייך,להיות נחוץ להיות מוערך על כישוריך .
כיצד הכל התחיל?
שורשיו של מודל הקלאבהאוס נטועים באמצע שנות ה- 40 של המאה הקודמת בהם התאגדו מספר "חולים" בבית חולים פסיכיאטרי ממשלתי בשם Rockland state hospital במדינת ניו-יורק.
הם הקימו קבוצה לעזרה עצמית בשם WANA- We Are Not Alone דהיינו אנחנו לא לבד, כאשר קבוצה זו של אנשים החליטה לעזור לחברים שבה להתמודד ולהצליח לחיות חיים טובים יותר בקהילה. קבוצה זו התפתחה בתקופה כזו שבה הסטיגמה בנוגע לנפגעי נפש הייתה עצומה והטיפול התרופתי הפסיכיאטרי לא היה קיים כלל.
פגישתה הראשונה של הקבוצה אשר מנתה עשרה משוחררי בתי חולים, התקיימה בשנת 1944.
הקבוצה החליטה למסד את הפגישות ביניהם לצורה של מועדון (Club).
הפגישות התקיימו אחת לשבוע והם כללו את תחומי החברה, הפנאי, ביקורי חברים בבתי חולים, מציאת מקום מגורים לחברים ולמשוחררים חדשים ומציאת מקומות עבודה.
ב1948 הוקם הקלאבהאוס הראשון שנקרא פאונטיין האוס במנהטן ניו- יורק.
בשנות ה- 90 של המאה הקודמת ובשנות ה- 2000 החלו מסגרות קלאבהאוס חדשות לצמוח, והן מהוות כיום מרכיב מרכזי בפילוסופיה המודרנית של שיקום נפגעי נפש בקהילה.
בשנת 1994 הוקם ארגון עצמאי בשם ICCD (The International Center For Clubhouse Development) שמטרתו לחזק ולפתח את מודל הקלאבהאוס ברחבי העולם. תפקידו העיקרי של הארגון בעבר היה פיתוח הסטנדרטים הבינלאומיים של הקלאבהאוס המקובלים היום ע"י כלל המסגרות . כיום תפקידו לתמוך ,ללוות ולתת רישוי למסגרות הקלאבהאוס על פי סטנדרטים אלו וכן לערוך מחקרים וכנסים.
כיום, חברים בארגון ה- ICCD למעלה מ- 350 מסגרות קלאבהאוס ב- 24 מדינות, והמגמה הולכת ומתרחבת.
מהם העקרונות על פי הם פועל קלאבהאוס?
- בקלאבהאוס אין היררכיה בין חברים לאנשי צוות עובדה אשר פועלת להעצמתם של החברים.
- החברות בקלאבהאוס הינה קבועה לכל החיים כאשר החבר רשאי להשתמש בשירותים השונים ולקבל תמיכה גם אם לא היה פעיל מספר שנים.
- החברות בקלאבהאוס מקנה לחברים זכויות, כולל גם יכולת בחירה האם לעבוד או לא, ואם כן, אז לבחור באיזה עבודה החבר רוצה לעבוד. יכולת הבחירה כוללת גם לבחור איזה איש צוות לקבל לעבודה, לקבוע את מטרותיו של הקלאבהאוס, לשנות כללים שנקבעו, יכולת לעיין בכל חומר אישי אשר קיים בקלאבהאוס בתיקו האישי וכד' (Jackson, 2000).
- על פי גורצל וחבריו שהיו ממפתחי המודל (Goertzel, 1960), חברים אינם מחויבים לעבוד בקלאבהאוס. חברים יכולים לבוא וללכת כרצונם, הם מחליטים איך לנצל את השירותים בקלאבהאוס לצרכיהם. האווירה בקלאבהאוס מאפשרת לאנשים לבוא ללא התחייבות ולהרגיש חלק מקבוצה של עמיתים. כל הפעילות בקלאבהאוס בנויה על בסיס התנדבותי, כך שהמוטיבציה לעבוד או להשתתף בפעילות כלשהיא מגיעה מהחבר. כאשר החבר מעוניין להשתתף בפעילות אזי הוא יפעל בצורה טובה יותר מאשר אם הדבר ייעשה בכפייה.
- מערכת היחסים בין החברים עצמם ובין החברים ואנשי הצוות מהווה מרכיב משמעותי ביותר בשיקומם של החברים ובבניית אמון כלפי אנשים בכלל בקהילה. מערכת יחסים זו מהווה אבן בנייה אשר תוצאותיה באים לידי ביטוי בחיזוק הביטחון העצמי של החברים, ובאמונה ביכולתם להצליח ולהתמודד בצורה טובה ומכובדת בחיים בקהילה. בקלאבהאוס מערכת היחסים שונה (ממערכת היחסים מטפל מטופל) כולם שווים וכולם פועלים ללא היררכיה לקידום החבר בדרכו שלו ועל פי דעותיו רצונותיו ולוח הזמנים שמתאים לו. בין איש הצוות לחבר ישנה מערכת יחסים חברית אמיתית מעבר למשימות היום-יומיות. איש הצוות בקלאבהאוס חייב להאמין בחבר ולעזור לו לקדם את חייו על פי רצונותיו, כישוריו ויכולותיו.
- העבודה בקלאבהאוס מאורגנת כיחידות עבודה אשר הן מספקות לחברים פעילות משמעותית המקבילה לתעסוקה בשוק החופשי. כל יחידה (כגון מטבח או יחידה משרדית) מקיימת פגישות יום יומיות על מנת לתכנן את המטרות ואת ביצוע העבודה כמו גם לטפח את היחסים שבין כלל העובדים (חברים וצוות) באותה היחידה.
- לכל חבר ישנה הזכות להתנסות בעבודה בשוק החופשי דרך התעסוקה המעברית, ולקבל שכר הולם על עבודתו.
- מודל הקלאבהאוס מנסה לדמות ככל הניתן את הפעילות במקום לנסיבות מקבילות נורמטיביות. על כן, בשעות שבהם מקובל לעבוד קרי משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהריים, עובדים גם בקלאבהאוס. בשעות שבהם מבלים את שעות הפנאי קרי אחר הצהריים, בסופי שבוע ובחגים מבלים ונהנים גם בקלאבהאוס . על כן הקלאבהאוס פותח את שעריו גם בזמנים לא מקובלים בארגונים אחרים על מנת לספק הזדמנויות לחברים בשעה שבה הם זקוקים לחברה ופעילות, דהיינו שעות אחר הצהריים, שבתות וחגים.
מתוך העולם המחקרי
די מאסו ועמיתיה (2000) מדווחים כי הקלאבהאוס נמצא יעיל בהגדלת האפשרות של החברים למצוא ולהתמיד במקום עבודה, וכן גורם גם להאדרה של הסטאטוס התעסוקתי של אנשים אלו. כמו כן הם מצאו כי חברים אשר פעילים בקלאבהאוס מתאשפזים פחות מנפגעי נפש שאינם חברים בקלאבהאוס, ושמשך אשפוזם קצר יותר.
יאו ועמיתיה (2005) טוענים במחקרם כי חברות פעילה בקלאבהאוס משפרת את יכולות ההתמודדות הרגשית של החבר. הם מסבירים את סיבותיה של תופעה זו בכך שמעורבות של חברים בעבודה, יחסי האנוש המשמעותיים והבלתי אמצעיים בקלאבהאוס בין חברים ואנשי צוות, ולבסוף גם מגוון אפשרויות הבחירה של החבר מהווים אי של כוח ומוטיבציה רגשית בקרב החברים.
חומר לקריאה ועיון:
Di Masso, J., Avi-Itzhak,T., & Obler, D.R. (2001). The clubhouse model: An outcome study on attendance, work attainment and status, and hospitalization recidivism. Work 17: 23-30.
Goertzel, V., Beard, J.H., & Pilnick, S.(1960) Fountain house foundation: Case study of an expatient's club. The journal of social issues. 16(2): 54-61.
Jackson, R.L. (2000). The clubhouse model: Empowering applications of theory to generalist practice. Florence, KY: Wandsworth.
Herman, S.E., Onaga, E., Pernice-Duca, F., Oh, S., & Ferguson, C. (2005). Sense of community in clubhouse programs: Member and staff concepts. American journal of community psychology, 36, 343-356.
Mowbray, C.T., Holter, M.C., Mowbray, O.P. (2005). Consumer-run drop-in centers and clubhouse: Comparisons of services and resources in a statewide sample. Psychological services, 2(1), 54-64.
Yau, E.F.Y., Chan, C.C.H., Chan, A.S.F., and Chui, B.K.T. (2005). Changes in psychosocial and work-related characteristics among clubhouse members: A preliminary report. Work, 25, 287-296.
חומר עיוני נוסף ניתן למצוא בספריית קלאבהאוס עמית ובאתרים הבאים:
*המידע לדפים אלו נלקח מעבודתו של יובל טלר: מודל הקלאבהאוס ויישומו בישראל.
ביקור מכונן- 1990
פתיחה לכינוס שהתקיים ב- 24 לנובמבר 2008 בחיפה
ד"ר נעמי הדס לידור
ה- Fountain House , שהוא בעצם האבא של כל מודל המועדון, הוקם בשנת 1948.
ה- Fountain House הוקם על ידי קבוצה של אנשים שיצאו מבתי החולים ולא מצאו את עצמם בקהילה .
הם קראו לעצמם We Are Not Alone וניסו בכוחות עצמם ליצור להם בית.
בתחילה נפגשו במדרגות של הספרייה בניו יורק, בהמשך הורים הצליחו להשיג להם בתרומה מבנה ...
אבל האמת הייתה שזה לא צלח, עד שבשנת 1955 שכרו את Beard עובד סוציאלי בעל אידיאלים וערכים מיוחדים במינם, שהצליח בעזרת החברים, כך נקראו הצרכנים כבר אז שם, ומספר מצומצם של אנשי מקצוע, להרים את המקום ולבנות אותו על פי העקרונות עליהם הוא עובד עד היום.
על הדלת של Beard היה כתוב: בבקשה אל תדפוק, פשוט תיכנס, כשה- Fountain House פנה לעירייה לבקש תמיכה, השיבו את פניו ריקם שנים רבות, כי על פי העקרונות שהיו נהוגים עד אז והמודלים שהיו מוכרים בזמנו, מרכז שיקום שלא היה בו הנהלה ופיקוח של רופא/ פסיכיאטר לא יכול היה לקבל תמיכות מהמדינה. שנים רבות והם לא נכנעו לדרישה זו.
רק ב- 1968-9 כשהם הצליחו להוכיח לממשל ששנה בבית חולים עולה לאדם יותר מאשר שנה ב ה- Fountain House, שרב האנשים לא חוזרים לבית החולים, הוכרו והחלו לקבל תמיכות גדולות מהממשל ומאז הם התפתחו גם בתחום התעסוקה (S.Eׂׂ) המגורים. כמו כן אז התחילו במקומות שונים בארצות הבריות ובעולם להכשיר אנשים ולפתח את מודל המועדון.
המאמר הראשון שפורסם על ה- Fountain House פורסם ב- 1982 התקנות שיצאו על המועדון יצאו ב- 1991.
מאז שהתחלתי לעבוד בשיקום בסוף שנות השמונים נעמי להמן, שהייתה מנהלת מרכז השיקום ביפו בזמנו, שלמדה בארצות הברית והכירה את השירותים בניו יורק, סיפרה לי בהתפעלות ובאהבה רבה על ה- Fountain House.
היא סיפרה על השותפות, על הקבלה של כל אחד, על המועדון שפתוח 365 ימים בשנה, היא סיפרה על העבודה המציאותית כמפתח למשמעות, על המזרקה שבכניסה לבניין ועוד ועוד....החלטתי שברגע שאוכל ....אסע לשם.....כדי לראות במו עיני, להיפגש.
לאחר מספר שנים התאפשר הדבר בידי. נסעתי לחודש לימודים בארצות הברית , בקרתי בבתי חולים, במרפאות, במרכזי שיקום.
ואתם בוודאי יודעים בארצות הברית כמו בארצות הברית, הכל גדול, הכל מסודר להפליא, הכל ממוזג ונקי...לא כמו שהיה אצלנו,..בזמנו ..שיקום במרתפים ובמקלטים.
במסגרות אלו בארה"ב השירותים היו נקיים, כל קומה צבועה בצבע אחר, ורוד , סגול צהבהב, והדלתות סגורות ואי אפשר להפריע סתם....ואנשים לא מסתובבים ומעשנים בכל פינה....והכל נראה כל כך מקצועי וכל כך מעורר קנאה וכל כל עשיר....
ואז הגעתי ל - Fountain House המקום היחיד בניו יורק שהיה בו רעש, שאנשים הסתובבו בו בבלגן לא נורמאלי ולא הבנתי כל כך מי שייך לאן. המקום היחיד שהמעלית בו לא עבדה שהמזגן בו לא עבד, שכל הדלתות לחדרים השונים היו פתוחות הרהיטים היו ישנים, שלמים אבל ישנים, המקום היחיד שבכל פינה עישנו בו....כשכבר כמעט לא ראית מעשנים בארצות הברית.
המקום היחיד שכשנכנסתי בו ובדלת לא נפגשתי עם פעמון , פגש אותי כושי גדול ובחיוך שאל אותי לשלומי היום ושאל אותי אם אני רוצה להיכנס ולבקר במקום.
והצמיד אותי לבחורה שליוותה אותי בכל הסיור כשעברנו מיחידה ליחידה, ויש שם רבות, הבניין הוא בין שלוש קומות והיא הסבירה והכירה לי אנשים והיום זה אולי נראה מאוד טבעי אבל אז לא ידעתי עד לרגע שהיא אמרה לי זאת שהיא בעצמה מתמודדת וחברה במקום, שם כולם חברים, צוות ומתמודדים, ואתה נכנס למסעדה ואתה רואה עובדים שם חברים וצוות בסינורים כולם יחד. ונכנסתי לישיבה צוות ההדרכה וכולם ישבו שם יחד, חברים ואנשי צוות.
שם למדתי לראשונה שללמוד אפשר מהצלחה אבל גם מכישלון, שכשלון הוא לא אסון, הוא בעצם ניסיון, הוא בעצם שעור שניתן ללמוד ממנו. היום מדברים על כך רבות אבל אז...עשינו הכל כדי למנוע כישלונות מהאנשים שעבדנו אתם...ובעצם רק אז הבנתי שבכך אנחנו בעצם לא מכבדים אותם...שהרי כולנו שם פעם בהצלחה ופעם בכישלון.
העבודה היא ערך מאוד מרכזי ב - Fountain House עבודה בעלת משמעות, לא להדביק מדבקות או לאסוף ברגים, אלא עבודה משמעותית, שצריך בה, לנקות את המקום שנמצאים בו, לעשות קניות, לכתוב מכתבים....ובהמשך להכין ארוחות, להכין את העיתון היומי שיוצא שם וכדומה. עבודות ממשיות שיש בהן צורך שיש בהן משמעות. ואת כל העבודות עושים יחד בשוויוניות מלאה בין צוות לצרכנים.
אז שאלתי מה עושים אם אלה שבאים לראשונה מהבית, מהרחוב, לאחר אשפוז ולא יכולים עדיין לעבוד, אז למדתי לראשונה את מושג החונך וזה אחד התפקידים שמטילים גם על מתמודדים וגם על אנשים מהצוות. מצמידים חונך לאדם החדש והוא אתו כמה שהוא צריך, כמה שזה ייקח, בבית קפה, במועדון, בטיול בחוץ וכדומה עד שזה האחרון מכיר את המקום ובוחר לו את העיסוק אותו הוא רוצה לעשות. החונך תפקידו לתת לחניך תחושה שהוא רצוי במקום , שצריכים אותו, שהוא שייך....
בזמנו קשה היה שם מאוד להשיג צוות משום שהדרישות של השוויוניות לא שיפוטיות , דלתות פתוחות ...היא מדיניות לא פשוטה. אחד הספורים היפים הוא על אסתר מונטנז שהייתה שנים רבות סגנית מנהל שם. התחילה כמנקה ב – 1961....הספור מספר על כך שהיא עבדה ועבדה עד שיום אחד חשה שגבה נשבר....וכל החברים ישבו סביב, עישנו , שתו קפה. והיא הרימה את ראשה ואמרה: אולי מישהו פה מוכן לעזור לי...ולהפתעתה היו רבים כאלו....
פגשתי שם יהודיה מהצוות שעבדה באחת המסעדות שלהם כששוחחנו אחת השאלות שהיא שאלה אותי וליוותה אותי שנים אחר כך: למה בישראל שהקימה את הקיבוץ: כל אחד עובד על פי יכולתו ומקבל את מה שהוא צריך לא יכולים להתקיים מודלים כאלו כמו ה- Fountain House?
מה שלא ראיתי ב ה- Fountain House זה את המזרקה.....והייתי שם מספר ימים ולא שאלתי, רק בסוף, כמעט ביום האחרון, שאלתי ואז אמרו לי שמתקנים אותו והיא בכלל בצד השני של הבניין, מעניין מה איתה עכשיו.
כשחזרתי סיפרתי על מה שראיתי מיליון פעם, באין סוף של כנסים והשתלמויות בניסיון להרים דבר כזה בארץ ולא צלחתי, היה ניסיון חלקי בפתח תקווה, אבל בסך הכל עד עכשיו זה לא צלח. אז אני שמחה להיות פה היום ולראות שאתם עושים זאת.....ומקווה שאתם מצליחים לשמור על העקרונות הכל כך שוויונים, חשובים ויפים כמו שעומדים בבסיס העבודה שם....
